שחרור בתנאים מגבילים של חמשת הנאשמים בפרשת ההתעללות בחסרי ישע בביה"ח אלישע בחיפה - פסקדין

כללי

1.       לפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

2.       כנגד המשיבים הוגש, בתאריך 23.10.13, כתב אישום המייחס לכל אחד מהם אישום (נפרד) בו הוא מואשם בעבירה של התעללות בחסר ישע, לפי ס' 368 ג' סיפא ל חוק העונשין, תשל"ז - 1977. חמשת המשיבים עבדו במועדים הרלוונטיים לכתב האישום כעובדי עזר במחלקת פגועי ראש בבית החולים "אלישע" שבחיפה (להלן: המחלקה; ו בית החולים,בהתאמה). חלק מהמאושפזים במחלקה הינם מחוסרי הכרה במצב של "צמח".

3.       עוד בטרם נפנה ונתאר את עובדות כתב האישום נציין שהחקירה בפרשה זו נפתחה בעקבות חשדותיהם של בני משפחת מ.ז. (להלן: המתלוננת) - מטופלת בת 23 המאושפזת מזה 4 שנים בבית החולים ומצויה במצב של "צמח". על רקע חשדותיהם כי מי מהצוות המטפל בבתם גורם לה לחבלות שונות, הותקנה מצלמה נסתרת בחדר בית חולים שם היא היתה מאושפת, וזאת במהלך 10 ימים, מתאריך 29.9.13 ואילך. כל אחד מארבעת האישומים הראשונים מתייחס, בנפרד, לאחד מתוך 4 המשיבים  ומתבסס על אירוע או אירועים מצולמים. האישום החמישי אינו נסמך על הצילומים לעיל אלא על הודעות עדים שונים ומתייחס למטופלת קשישה בשם ש.מ שהיתה אף היא במצב של "צמח" - לגביה נטען, כי המשיב מס' 5 התעלל בה במהלך השנים 2011-2013.

4.       בפרק המבוא של כתב האישום מתוארים תפקידיהם של המשיבים - מדובר בעובדי כוח העזר במחלקה, להבדיל מהצוות הרפואי הכולל את אחי ורופאי המחלקה. נטען, כי תפקידו של כוח העזר היה להעביר מטופלים  ממקום למקום, לרוחצם, לבצע בדיקות פשוטות כגון מדידת חום, לבצע שינויי תנוחה (על ידי שני אנשי צוות) כדי למנוע  פצעי לחץ, וכיוב'. עוד נטען, כי המשיבים לא היו אמורים לבצע פעולת "סקשן" (פעולה המבוצעת במטופלים בהם הותקן פתח וצינור נשימה בצווארם; כשבמהלך פעולת הסקשן מוכנסת צינורית דקה על מנת לשאוב הפרשות בצינור הנשימה).

אין מחלוקת, שהמשיבים שבפני ביצעו, בין היתר, את פעולת הסקשן וכן שינו את תנוחת המטופלים שלא בצוות (היינו, כל אחד מאנשי הצוות שינה תנוחות במטופלים לבדו, ולא בזוג). המשיבים טענו כי מדובר בחלק ממטלותיהם היומיומיות וכך היה נהוג במחלקה. ב"כ המאשימה הבהירה בהקשר זה, כי אין בציון העובדות לעיל - בהקשר לשינויי התנוחה ולסקשן - כדי לטעון כי מדובר בעבירה פלילית, והדברים הובאו רק כרקע לטענות העובדתיות שיוצגו להלן. אציין, שמחומר הראיות עולה, לכאורה, כי כוח העזר נהג לבצע פעולות אלו כבשגרה וכחלק מנוהגי  המקום.

כתב האישום

5.       נביא בתמצית את הנטען באישומים:

5.1.    אישום מס' 1, שהוגש כנגד הנאשם 1,  מתייחס לאירועי הלילה של 1.10.13. האישום מפרט 3 אירועים במהלך הלילה. בראשון, במסגרת שינוי התנוחה שביצע לבדו תפס הנאשם  בסנטרה של המתלוננת ובצווארה ומשך את ראשה בכוח רב מצווארה; בשני, ביצע פעולת סקשן ובמהלכה משך את שערות ראשה בחוזקה לאחור וזאת כדי להצמיד את ראשה למיטה לבל יזוז; ובשלישי, במהלך סידור הכרית אחז בשיערה של המתלוננת והזיז את ראשה בכוח.

5.2.    אישום מס' 2, שהוגש כנגד המשיב 2, מתייחס לאירועי הלילה של 5.10.13. האישום מפרט אירוע אחד במהלכו ביצע הנאשם פעולת סקשן למתלוננת. הנאשם אחז בידו את שיערה, הרים את ראשה בכוח על ידי משיכת שערה והורידו. בהמשך, היכה בעזרת ידו הימנית בפניה של המתלוננת וזאת לאחר שהסתכל לכיוון הדלת כדי לוודא שלא מבחינים בו.

5.3.    אישום מס' 3, שהוגש כנגד המשיב 3, מתייחס לאירועי הלילה של 6.10.13. האישום מפרט כיצד הוציא הנאשם את ידה של המתלוננת שהיתה באזור צינור ההזנה המותקן בבטנה - הנאשם עשה זאת בחוזקה ולאחר מכן שילב את ידיה בחוזקה מספר פעמים ואף היכה בזרועה השמאלית. אירוע דומה חזר בהמשך הלילה. כמו כן, במהלך פעולת סקשן שביצע היכה הנאשם בכתפה של המתלוננת.

5.4.    אישום מס' 4, שהוגש כנגד משיב 4, מתייחס לאירוע בלילה של 8.10.13. האישום מפרט כיצד במהלך פעולת סקשן משך המשיב את שיער ראשה של המתלוננת בעודו מזיז אותה למרכז המיטה.

5.5.    אישום מס' 5 הוגש כנגד משיב מס' 5. אישום זה, כאמור לעיל, אינו מתבסס על צילומי הוידאו. נטען, כי במהלך השנים 2011-2013 עת שנאשם 5 טיפל בש.מ. - קשישה המצויה אף היא במצב של "צמח", במספר רב של מקרים, תקף אותה והיכה אותה בידיה ובפניה. כמו כן נטען, כי בעת שהחליף לה חיתול הוא ירק על מפשעתה ובמקרים אחרים קילל אותה.

טענות הצדדים

6.       ב"כ הנאשמים (פרט לב"כ משיב 3) חלקו על קיומן של ראיות לכאורה. כפי שהובהר לעיל, כל האירועים המיוחסים למשיבים 1-4 והמתוארים בכתב האישום, צולמו.

בנוסף, נחקרו גורמים שונים (בני משפחתה של מ.ז. בנה של ש.מ.) אנשי הצוות הרפואי ובכללם מנהלי המחלקה, מנהלי ורופאי בית החולים וכן אנשי מקצוע שונים. כך, נחקרו הגב' רונית הר נוי - מנהלת מערך הסיעוד בבית החולים הגריאטרי בפרדס חנה וכן ד"ר נעמי הימן שהינה מנהלת מחלקת השיקום בבית החולים הגריאטרי בפרדס חנה. השתיים התייחסו לתשובות שסיפקו המשיבים במהלך חקירותיהם - שם טענו שפעולותיהם היו חלק מההליכים הרפואיים הנדרשים. השתיים ציינו, ככלל, שלא רק שחלק מהפעולות שתועדו לא בוצעו כנדרש (מבחינת הסטנדרט הרפואי) אלא שמרבית המעשים לגביהם נטען כי הם מהוים עבירה פלילית היו פעולות אלימות ומיותרות.

למרות זאת, טענו ב"כ המשיבים 1-4 כי הם אינם חולקים על עצם ביצוע המעשים המתוארים בצילומים (שכן אלה, כאמור, מצולמים. .), אולם הם חולקים על חלק מהתיאורים שנלוו להם (כגון התיאור "בחוזקה") שצוינו בכתב האישום ושתיארו מעשיהם. עוד נטענו בהקשר זה שתי טענות עיקריות:

הראשונה, כי מדובר בפעולות שהיו חלק בלתי נפרד ממהלך הפעולות הרפואיות אותן נדרשו המשיבים לבצע. כך, לדוגמה, נטען שהמשיבים נדרשו לשנות את תנוחת המתלוננת ולשם כך צריך להפעיל כוח מסוים כדי להזיזה ולשנות את תנוחתה. לכן, גם אם פעולה כזו או אחרת נראית חריגה למתבונן מן החוץ, הרי שכך מבצעים את הפעולות ואין מדובר באלימות, ודאי לא התעללות. עוד נטען בהקשר זה, שכך תודרכו המשיבים לבצע את הפעולות. לכן, אין לפנות אליהם בטענות בנדון אלא אל הנהלת בתי החולים אשר הדריכה את המשיבים לפעול כפי שפעלו או שלא הדריכה אותם כיצד לפעול בצורה נכונה יותר.

השניה, כי גם אם פעולה כזו או אחרת חרגה מהנורמה המקובלת, הרי שאין מדובר בעבירה פלילית ובכל אופן אין מדובר בעבירה של התעללות כפי שפורשה בפסיקה. מדובר, לשיטתם, במעשים נקודתיים ומוגבלים. זאת ועוד, כלל המעשים שביצעו המשיבים בוצעו תוך כדי מילוי פעולות רפואיות. במילים אחרות, נטען שהמשיבים לא הגיעו באופן מכוון למתלוננת ותקפוה, או התעללו בה, אלא מדובר בחריגה, גם אם פלילית, שבוצעה אגב ביצוע פעולה רפואית הכרחית. עוד נטען בהקשר זה, שלמרות שמדובר בחמישה משיבים וחמישה אישומים, אין כל טענה שהיתה התארגנות כלשהי או תכנון משותף בין הנאשמים - לכל נאשם מיוחס אישום אחד בלבד והדבר משליך לעניין הטענה כי מדובר בהתעללות. במילים אחרות, יש לבחון את מעשיו של כל משיב ומשיב בנפרד ואין להשליך ממעשהו של אחד לעבר האחר.

7.       הראיות כנגד המשיב 5, כאמור לעיל, אינן קשורות לצילומי הוידאו. בהקשר למשיב 5 הפנתה המבקשת להודעת אחותה של מ.ז. (ר' הודעתה מתאריך 13.10.13; הודעה מס' 16 בקלסר ההודעות). העדה מסרה שאחותה (המאושפזת - מ.ז.) והקשישה ש.מ. אושפזו באותו חדר. אחותה של מ.ז. (להלן: האחות)  ראתה, לדבריה, את המשיב 5 מכה את ש.מ. ומקלל אותה. כמו כן, מסרה כי באחת הפעמים בעת שהמשיב 5 החליף לש.מ חיתול הוא ירק לכיוון איבר מינה. העדה הוסיפה, כי לא התלוננה כנגד המשיב 5 מחשש שיבולע לאחותה וכן מסרה שאמה היתה עדה לחלק מממקרי ההתעללות בש.מ. המבקשת אף הפנתה להודעת אביה של מ.ז. (ר' הודעתו מתאריך 11.10.13; הודעה מס' 12 בקלסר ההודעות) שם מסר כי אף הוא ראה את המשיב 5 מכה את הקשישה ומסר דיווח על כך לבנה של ש.מ.

בהקשר האחרון הפנתה המבקשת לחקירת בנה של ש.מ.(הודעה 13 בקלסר ההודעות) שם אישר שמשפחתה של מ.ז. דיווחה לו שהמשיב 5 מרים אותה באגרסיביות ודוחף אותה. כמו כן דווח לו שהמשיב 5 זרק את האוכל שלה וקילל אותה. בעקבות כך, הוא פנה למנהל המחלקה. ואכן, בתיק החקירה מצוי תיעוד לכך שמחודש 3/13 הפסיק המשיב 5 לטפל בש.מ. ואף המשיב 5 אישר זאת - הגם שטען כי לא שאל מדוע ניתנה לו ההוראה שלא לטפל עוד בש.מ.

ב"כ של המשיב 5 טען כי מהודעות העדים לעיל, לא ניתן - למרות שמדובר בשלב מוקדם בו לא נקבעים ממצאי מהימנות - לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד מרשו. בהקשר זה, הפנה ב"כ המשיב 5 לתמיהות הבאות (וזאת כמובן מעבר להכחשתו הטואטלית של המשיב 5 את המעשים): נטען, כי במהלך העימות בין האחות לבין המשיב 5, עלה כי האחות שמעה קללות מאחורי הוילון שהסתיר את ש.מ. ואת המשיב 5. ב"כ המשיב 5 הפנה אף לגרסת האחות ממנה עולה שאמה נכחה באירוע המתואר בכתב האישום (אותו אירוע בו ירק המשיב 5 לעבר איבר מינה של מ.ז.). אולם, כאשר נחקרה האם היא לא מסרה על כך דבר בחקירתה הראשונה (מתאריך 8.10.13; הודעה מס' 9 בקלסר ההודעות) וגם בחקירתה השניה (מתאריך 10.10.13; הודעה מס' 8 בקלסר ההודעות) היא מסרה רק ששמעה את המשיב 5 מקלל ועל שאר המעשים שביצע המשיב 5 רק שמעה מבתה. הוסיף ב"כ המשיב 5 וטען, כי הן האחות והן אביה מסרו שהם דיווחו לבנה של מ.ש. אודות שראו, אולם בעת שנחקר בנה של מ.ש. (ר' הודעתו מתאריך 13.10.13) כל שמסר הוא ששמע (מאחותה של מ.ז. ומאמה של מ.ז. ) תיאור כי המשיב 5 זרק מספר פעמים את האוכל של אמו, וכן התייחס אליה באגרסיביות (דחף אותה והרים אותה באגרסיביות). ב"כ המשיב 5 טען כי גרסת הבן מפחיתה באופן ממשי, גם בשלב זה, מהמשקל הלכאורי שניתן לייחס להודעות בני משפחת מ.ז. זאת ועוד, ב"כ המשיב 5 הפנה לכך שאכן הבן התלונן בפני גורמי בית החולים אודות היחס של המשיב 5 לאמו - אולם דווקא העובדה שהמשיב 5 לא פוטר (ואף המשיך לטפל במטופלים אחרים) מחזקת את הטענה שלכל היותר תלונת הבן היתה בדבר יחס לא הולם, שאינו מגיע כדי עבירה פלילית (ובהקשר זה הפנה ב"כ המשיב 5 להודעת מנהל המחלקה שמסר כי בנה של ש.מ. אכן התלונן אודות טיפול לא טוב באמו, אך לא מעבר לכך). עוד הפנה ב"כ המשיב 5 להודעות עובדים נוספים במחלקה ששמם הוזכר על ידי אחותה של מ.ז. כמי שיכולים להעיד על האלימות בה נקט המשיב 5 כלפי ש.מ - אולם, כאשר נחקרו הכחישו את הנטען.

דיון והחלטה